אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
 

על הקנאה

מאמר על הקנאה ועל השנאה
מכ"ק האדמו"ר הגאון רבי שלמה בנימין אשלג זצוק"ל
(נדפס בעיתון המודיע ביום כ"ח אייר תשכ"ט)


"אמרו שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה וכו' (יבמות ס"ב ע"ב).

מטבעו של אדם בעת שרואה הצלחה אצל חברו או מכירו הרי מיד קופצים עליו צער ומרירות ואומר בלבו: למה אין ההצלחה מאירה לי פנים כשם שמאירה פניה לחברי? לפעמים הצער האמור קשור בענייני כספים, חברו הצליח בעסקיו ונתעשר ואילו הוא מפגר אחריו וחי חיי דחקות. לפעמים בקשר עם כבוד: הציבור כיבד את רעהו בכך שבחר בו כנציג-ציבור, אם לגבאי ואם לחבר כנסת. וכן קורה לעתים בבחירת רב למשרת רבנות באיזו עיר שרב אחד מצטער על שלא בחרו בו, בה בעת שהוא מרגיש בלבו כי הוא עצמו אינו פחות למדן מחברו ואולי עוד עולה עליו וכו'. בקיצור, המרירות וכאב-הלב שלו אינם באים אליו מחמת שחסר לו אחד מן הדברים האמורים, כלל וכלל לא. יען כי כל העת שלא היו הדברים הנ"ל אצל חברו לא היה מצטער על כי אינם מצויים אצלו, אלא אך ורק בגלל שישנם אצל חברו הם גורמים לו צער ומרירות. לא על מה שחסר לו לעצמו הוא מתמרמר, אלא על הצלחת חברו עינו וליבו צרים.

המרירות וצרות העין האמורות אינן נותנות לו מנוח ומאלצות אותו לחפש פורקן לצערו, או בלשון אחרת: "תרופה להרגעה" והוא בוחר לעצמו, לפי הנסיבות, אחת משתי התרופות כדלקמן: אחת ששמה קנאה ואחת - שנאה. כל אחת מהן לבדה בכוחה להרגיע את צערו שבא עליו בעקבות ההצלחות והיתרונות של הזולת, אם זה חבר או מכר. התוצאות משימוש בתרופת קנאה הן לברכה למצטער וחברו לא נחסר כלום, והתוצאות משימוש בתרופת שנאה - קללה והתחסרות אצל חברו, שנתן עליו עין ואצלו לא נתרבה כלום.

בכדי לדעת אם המצטער על הצלחת חברו משתמש להרגעת צערו בתרופת קנאה, הסימן הוא כאמור בתוצאות: כלומר שהן לברכה כשמסתכלים בו רואים כי מאז שהצטער על הצלחת חברו הוא התחיל גם להצטער על שהוא מפגר אחריו והריהו שקוע משום כך בהשתלמות עצמית, צועד ומתקדם לקראת התחרות עם חברו כדי להגיע לרמתו ומצא פורקן לצערו בזה שהפכו לכוח דחיפה ומרץ לשיפורים עצמיים, לכוח פורה ושגשוג בלבד ולא נדחף לעומת זאת לעסוק בפעולות השפלה נגד חברו ולא שם לעצמו מטרה להפחית ולטשטש את ערך הצלחותיו. ותהליך כזה, שצערו הביאהו שיסתכל בשפלות עצמו למען השתלמות עצמית בלבד נבחן כקנאה, כלומר הגדרת המילה קנאה - מושג של הרגעת צער על הצלחת חברו ע"י השתלמות עצמית, מבלי שחברו יפגע מזה כלום, אלא אדרבא, מן הקנאה נוצרה ברכה, יען כי הקנאה שימשה בשבילו כגרעין שממנו נעשה גם הוא למצליח ונוסף עוד מצליח, והתרבות - סימן ברכה הוא.

סימן ההיכר של המשתמש בתרופת שנאה הוא "פיחות והתחסרות" אצל חברו המוצלח שהן לקללה, ושבאו כתוצאה מכך שמצא אפיק להפיג את צערו בצרות עין על הצלחת חברו ושהסתכל כעוין בעין רעה עליו והשמיצו ברכילות ובעלילות בכדי להורידו מגדולתו, שההצלחה תחדל להאיר לו פנים וייהפך למחוסר הצלחה כמותו. והפורק צערו זה בצורות הפעולות האמורות הרי בעיני המשקיף נבחן זאת כתהליך ריפוי בתרופת "שנאה", כשונא, המבצע פעולות נגד אויבו. ובגלל שיזם לרפא את צערו בתרופת "שנאה" הרי הביא קללה והתחסרות אצל חברו ובמידה מסוימת גם ההתחסרות לעצמו, בזה שלא ניצל את ההזדמנות להוליך את הצער לאפיק יעיל כדחיפה להשלמה עצמית.

בסיכום: לשאלה מי הם האנשים המוצאים פורקן לצערם בהפעלת אמצעי שנאה נגד החבר והמכר? כלומר, המשתמשים בתרופת שנאה כאמור? התשובה היא: אדם זה המרגיש בתוך עצמו שאין בקרבו אותם הכשרונות של חברו, ורמת הישגיו בחיים נמוכה כלפי רמת ההישגים הגבוהים של חברו, ולפי הרגשתו אין לו הסיכויים להגיע אי פעם לרמת הצלחותיו, וכשנותן דעתו להערכה כזאת הרי הדבר מכאיב לו ומצערו ומביאהו לשנוא את חברו, ואין לכאורה, לפי דעת אותו אדם, במה לפרוק את צערו, אלא באמצעי השפלה ומשום כך הוא יוזם כנגדו אמצעים מתאימים להנמכת גובה הצלחותיו, אשר יורידו אותו מרוממותו וישווהו לקומתו הזוטא של עצמו הריקה מהצלחות, במטרה שהצלחות חברו לא תעמודנה עוד לפני עיניו, ולא תגרומנה לו עוד עגמת נפש.

תשובה לשאלה ב': מי הם האנשים המוצאים פורקן לצערם זה בהשלמה עצמית, כלומר המשתמשים בתרופת "קנאה", כאמור? - אדם זה אשר מרגיש כי יש בקרבו אותם הכשרונות שישנם אצל חברו הריהו נוקט אז יוזמה של התחרות עם חברו לעלות במעלות ההצלחה ולהשתוות עם הצלחותיו של חבירו. באדם כזה משתקף השימוש בתרופת "קנאה" יען כי מפיג את צערו באמצעים המביאים לידי הטבה עצמית וכחז"ל: "קנאת סופרים תרבה חכמה" והתוצאות הן כאמור ברכה לעצמו, בהשתלמות עצמית בלי כל התחסרות אצל חברו, בבחינת "נאה לו ונאה לחברו". מלבד סוג הקנאה והשנאה, הנגרמים בראות אדם הצלחת חברו, קיימים עוד

סוגי קנאה ושנאה, הנובעים מגורמים שונים כדלקמן:

א. יש אדם שמטבעו הוא בעל מזג רע ועינו צרה בשל אחרים, אפילו שיש לו כל טוב, אלא פשוט אינו יכול לראות בטובת הזולת ולא רק שאינו יכול לראות בטוב של חברו, אלא פשוט שונאו בכל צורה שהיא, ומשום כך אינו שקט ואינו רוגע עד שמבצע נגדו פעולות השפלה וגורע בכך מן הטוב שיש לחברו. שנאה כזאת מכונה "שנאת חינם".

ב. שונא את חברו ואינו סובלו רק משום שהוא שונה ממנו, ולא מחמת שעויין את הצלחותיו, ואין הבדל אם הוא שונה ממנו בגדלותו או מפני קטנותו, שנאה כזאת נובעת מן הנטייה הטבעית: "כל איש דרכו ישר בעיניו". הוא מכבד ומחשיב את דעותיו ונוהגיו של עצמו ובמידה שדרכו של חברו שונה מדרכו הריהו שונאו במידה זו ומאידך ברצונו לשנות את רצונו ואת מעשיו של חברו לפי רצונו הוא וע"כ הוא יסיר שנאתו ממנו ויאהבהו, ולעומת זאת אין בדעתו לשנות את מעשיו הוא בכדי להשתוות לחברו ושחברו יאהבהו, ועקבי הוא בטבעו "דרכו ישר בעיניו" וכל אשר אינו שווה אליו הוא שונא אותו, בין שדרכו דרך יחיד ובין שדרכו מקובלת על קבוצה כלשהי. כלל זה שורר גם בין מפלגה למפלגה וכו' למשל: כל מפלגה שונאת את המפלגה המתחרה בה והייתה רוצה לבטל אותה ואת אנשיה להכליל במסגרת שלה, בכדי להרחיבה וכתוצאה לאהוב אותם אנשים, מאחר שהם כבר מסתופפים בצילה, אינם עוד שונים מחבריה ונהפכו דומים ושווים להם.
אותו הכלל הוא ביחסים שבין מדינה למדינה. השוני הוא רק בזה כי המדינה הרוצה לבטל את תרבותו של עם אחר ולספח אליה את התושבים הנמצאים במדינה האחרת, למען הרבות עי"כ את אוכלוסייתה, וכן אם מדינה רוצה לספח אליה את השטחים של מדינה אחרת, הרי היא מבצעת זאת בפעולות שנאה, בכוח פיזי ובנשק, מה שאין כן בפעולות השנאה של מפלגה לגבי חברתה, שהיא משתמשת בתעמולה, בע"פ או בכתב, ותו לא, סוגי השנאה שבסעיף ב' אים נקראים "שנאת חינם" יען כי המנצחים, בין אם זה מפלגה ובין אם זו מדינה, הרי השיגו תועלת ע"י הסיפוח, ולכן פעולות השנאה שביצעו נגד הזולת לא היו לשווא. במידה מסוימת אותו כלל האמור אצל המפלגות (רצוי להגיד אולי להבדיל), חל גם בין שיטת חסידות זו לבין שיטת חסידות אחרת וכן הוא בין שיטות המוסר וכו'.

ג. שונא את חברו לא עקב הצלחתו, לא מתוך שהוא רע עין מטבעו ולא משום שהוא שונה, אלא פשוט בגלל שהזיק לו או גרם לו היזק והפסיד בגללו פרנסה, כבוד, שלטון או שיטה.

ד. סוד שנאה נוסף שהקנאה והשנאה משמשות בערבוביה, הנקרא משו"כ "רוח קנאה". לפעמים מכריעה הקנאה את השנאה, לעתים מכריעה השנאה את הקנאה ולפעמים להפך: כטבע הרוח המתנענע פעם לצד זה ופעם לצד אחר, כדבר המוטל בספק ורק בתוצאה אפשר לראות איך נפלה ההכרעה. דוגמא לכך: מדובר במקרא בפרשת סוטה ונראה שדבר הקנאה המובא שם הוא בין ספק קנאה לשנאה. יתכן כי התוצאה תהיה צורת קנאה ויתכן אולי צורת שנאה, כמ"ש: "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה ותחול עליה הקללה "ונפלה ירכה" הרי בפעולה של בעלה: "והביא האיש את אשתו אל הכהן", יש בזה משום הבעת שנאה כפעולת עונשין נגדה, כי בתוצאה של הבאה זו נפלה ירכה. מאידך אפשר עשה פעולת קנאה מתוך אהבה, בכדי שיתברר הספק לטובתה היא ובתוצאה תשרה עליה ברכה "ונזרעה זרע ובאהבה" כי הוא מטיב לעצמו, כי "השורה בלא אישה - שורה בלא ברכה", וכאמור לעיל, שהמושג קנאה הוא על פי רוב ההתעוררות להטבה עצמית, שאינה קשורה בהתחסרות הזולת. והאמור בסעיף ד'ק קיימות עוד דוגמאות לכך.

יש לפרש את הכתובים של פרשת יוסף ואחיו לאור האמור, אם כי ישנם פירושים שונים אחרים - מכוח ע' פנים לתורה:

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז, ד) כלומר, שנאה ממשית על הצלחתו, שאביהם הלבישו כתונת פסים ולהם לא עשה כן.

"ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו" (בראשית שם ה') כלומר, על חשש של הצלחה.

"ויאמרו: המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (שם בהסבר, הממשיות שבחלומו, כי קרוב לודאי שימשול עליהם, כהצלחה ודאית).

"ויחלום עוד חלום ויספר אותו לאחיו" וגו' ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו וגו' ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר (שם ט', י', י"א) כלומר, בגערה זו הוציא מליבם את צד הממשיות שבחלומו, כדבר שלא יתקיים, וכך הפיג את מתח השנאה מהם והעמידו רק על קנאה בלבד.



חזור לתפריט מאמרים ושיחות

דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael