אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
מקורות דכתובה
     

מקורות דכתובה יש לדקדק בה וכוחה גדול
וע"כ יש לדקדק בכתובה אפילו בדברים שאין פוסלים


א) כבר נודע מפי ספרים וסופרים שהקפידו בכתובה אפילו בדברים שאין פוסלים מדינא רק משום סימן טוב בלבד, וכן בנחלת שבעה (סי' י"ב) דאין כותבין "ומונין" שהוא לשון אונאה וצער אלא "מנין", ויש שאין כותבין "ודין (שהוא לשון דין) אלא "ודן" (כמנהגינו). וכן שלא לכתוב "כהלכת" אלא כהלכות" שלא יפרשו לשון הליכה. ע"כ שם.

ב)והגה"ק מבוטשאטש (עזר מקודש סי' ס"ו) העיד דיש קפידא שלא לקיים מחקים ותלויות וטעיות בכתובה אע"ג שבכל שטרות עושים כן. והכל משום דלא מסמני מילתא.

ג) וע"ע בתשב"ץ קטן סי' תס"ד, שהכתובה שאיש נותן לאשתו בנישואיהם היא כעין התורה, שהקב"ה נתן לישראל בנישואין עימהם. והמעין בהכתובה יראה כמה כפלו ושילשו כמה דברים שהיו יכולים לכתוב בקיצור גדול, וכמו בתורה שיש סוד בכל תיבה ואות אפילו נ' כפול, (עי' שבט בנימין סי' ער"ה. וע"ע תשב"ץ ח"ב סי' ע"ר).

ד) בטעמי המנהגים עמ' תי"ט בשם רב קדוש אחד, שאיש ואשה שזכו שכינה ביניהם, והיינו יו"ד של איש, וה"א של אשה בצירוף ו-ה של כתובה הם שם הוי"ה שתשרה עי"ז מדת הרחמים בין איש לאשתו, וזה מובא ג"כ בדברי מאיר מהצה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע, ומהגאון הקדוש הגר"א ז"ל בספרו על התורה עה"פ ולבני הפלגשים.

ה) ועי' בלבוש קכ"ו ס"ג שלא לכתוב ירח בכתובה אלא חדש דלא ליפתח פה לשטן דבגירושין כתיב גרש ירחים.

ו) בשו"ת תשב"ץ קטן תס"ד, לפי שהתורה מתחלת בבי"ת, לפיכך הכתובה מתחלת בבי"ת.

ז) ובנ"ש (סי' י"ב ט') לכתוב למנין (ביו"ד אחד) ולא למניין דלא לשתמע לשון שאלה מיאן. וע"ע בלבוש סי' ס"ו שמדקדקין מאד במלות הנכתבות בכתובה, (וע"ע נ"ש סי' י"ב סקט"ז. ב"ש אה"ע קכ"ט, שמות נשים או' פ').

ח) בס' פחד יצחק (או' כ' - ערך כתובה, סוף ד"ה יו"ד קר"ת), שמקפידין בכתובה שלא יהי' בה שום חסר או יתר שדבר זה גורם רעה לבנים ח"ו.

ט) בשו"ת אפרקסתא דעניא סי' פ"א, שהגה"צ מנאסעד הי' מדקדק מאד בכתובות, ואף גם זאת, שאם בא לפניו זיווג שלא הי' ביניהם שלום בית, צוה להביא לו הכתובה לבדוק אותה, כי קבלה בידו שקלקול בכתובה גורם לקלקול השלום בית. וכ"כ בסגולות ישראל (מע' מ' או' כ"ה).

י) וביפל"ל (ח"ט סי' ס"ו), הידור שלא לכתוב כתובה בקולמוס של ברזל, שלא יונף המקצר על המאריך.

יא) ובשכנה"ג או"ח רפ"ב או' י"א, שצריכין הקהל לעמוד בשעה שקוראין הכתובה. ובשער הכנסת סי' רפ"ב שם, ביאר הטעם עפ"י תשב"ץ תס"ד, דכתובה נגד התורה, ובשיטת רבו מהר"ם שיש לעמוד בשעת קריאת התורה, כדאיתא ברמ"א סו"ס קמ"ד. הרי דאפילו קריאתה עניין גדול. ובסי' רב סעדי' גאון, שיהיו עשרה אנשים לקריאת הכתובה לכתחילה.

יב) ובשאילת יעב"ץ, דכתובות שיש בהם חסירות ויתירות, מורה על קלות הדעת. ועי' נדה סה: שאני כתובה דמגהי בה טפי, ופי רש"י שמתאחר הזמן עד שמדקדקים בכל דבר וכותבים וחותמים. ובס' תשובות ופסקים מחכמי אשכנז סי' קכ"ח, דמנהג קדמונינו להראות הכתובה לזקני העיר וחכמיה לידע אם נכתבה על היושר. ואותן שקורין הכתובה אינן אלא חכמים ונבונים בתורה ואית להו אימתא דקוב"ה, עכ"ל.

יג) בפחד יצחק (ערך כתובה), סימן טוב לחתן וכלה, אם כתובה שלהם כתיבה כהלכתה.

יד) בקו' לחם רב (מובא במשפטי הכתובה ח"ב דף תר"ו), ששמע בשם איש צדיק, סגולה למעוברת לקרות כתובתה בחודש השביעי ובחודש התשיעי להריונה, פע"א בכל שבוע, ואז פריה תתן בעתה ותלד בנקל בעזה"י. והיינו בעצמה תקרא, או שיקרא אחד לפניה.

טו) בטעמי המנהגים, סגולה בדוקה בשם כמה צדיקים, לאשה שלא נודע איה מקום בעלה, שתקרא האשה או אחד לפניה יקרא כתובתה, מילה במילה, ל' יום רצופים, ע"כ. ועובדא ידענא, שהגה"ק משינעווע זי"ע צוה כן והועיל בעזה"י.

טז) בשבט בנימין סי' ד"ש, מדקדקין שלא יהי' בכתובה שום מחק שמקלקל יופי מראיתה משום סימן טוב, עכ"ל.

יז) באהל יעקב (ר"י ששפור"ט סו"ס כ"ח), ריש מילין אמרתי שלא לסמוך על כל יודע ספר להחזיקו לדיינא וליודע בטיב גיטין וקידושין וכתובות הצריכין לימוד", עכ"ל. בשלחה"ע (סי' ו' שמלה לצבי סק"ז), חוב על רב המסדר קידושין, שלא לסדר עד שיראה בעיניו את הכתובה.

יח) אחז"ל דכתובה נצרך "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", רמזו בזה שסגולתה שלא יגרשה. כיון שזה כבר נודע מפי ספרים ועובדי דצדיקייא, שכתובה סגולה גדולה לשלום בית, מסוגלת גם לפרנסה, דלפעמים פרנסה היא האמצעי לגרום או לבטל שלום בית, כדחז"ל "כד משלם שערא מכדא רמי ואתי תיגרא", והרבה שע"י קלקול בכתובה נתקלקל פרנסתם ושלום ביתם, וע"י תיקון הראוי נתקנו שניהם, ברוך מפליא פלאות בכחות הנסתרות, עכ"ל ספר ארחות יושר סי' ל"ז או ד'.

יט) ועי' בית יהודה ח"א מנהגי ארגיל (דף 74), שהחמיר באיזה דבר שלא לעשות בכתובה, משום דלא מסמני מילתא.

כ) בשו"ת שארית יעקב אה"ע סי' ח"י, דהשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, וכתובה מתחלת בבי"ת (בשני, בשלישי, וכו') משום לשון ברכה.

כא) בשו"ת מאמר יוסף אה"ע סי' ט', דאפילו ישנם נוסחאות שונות, לעדות שונות, ומקומות שונות, כ"א יחזיק כפי מנהג מקומו, ובקפידא, דכיון דהרבה דברים שבתוך הכתובה נכתבו במיוחד בשביל שמסמני מילתא, ובזה מאן דקפיד קפדינן, לפיכך אין לדמות מקום למקום, ע"כ.

כב) בשבלי הלקט ח"ב סי' ס"ו: מצאתי בתשובת הגאונים ז"ל: וששאלתים אם יש בכתובה מחק תיבה אחת חיישינן לה או לא, כך ראינו שאין לחוש מתיבה אחת וכו', אבל במקומנו נהגו להחליף סלסול כל שהו.

כג) בשלמי אהרן אה"ע סי' ל"ה או' ט"ו, דכתובה מרמז לענינים גבוהים ונסתרים, וכל תיבה לא לחנם נכתבה. הרמ"א אה"ע סי' ס"ו סעי' ג', דבזה"ז אפשר להקל בכתיבת כתובה, אבל אין המנהג כן, ואין לשנות, ע"כ. והכל משום דכתובה עניין גדול להצלחת הבית בכל עניניה.

כד) בס"ח או' תתשל"ט, וז"ל: זה ספר תולדות אדם (בראשית ה' א'), מכאן רמז שמיד אחר ברכת חתנים יתן שטר כתובה וכו' ע"ש. וע' ערבי נחל בראשית עהכ זה ספר תולדות אדם. ויוצא דתולדות כל אדם מרומז בתורה, ולהס"ח גם בהכתובה. (ועי' לעיל או' ג' בשם התשב"ץ).

כה) בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ה, דמנהג פשוט בישראל, שאין החתן כותב בעצמו הכתובה, משום שאין אנו בקיאין בכתיבה. וכ' ע"ז בהין צדק אה"ע סי' ס"ו, דהטעם לא יספיק, וכי זר בקי יותר מהחתן, ואם לעשות מנהג שרק הבקי ומומחה יכתוב א"ש, אבל בעוה"ר עדיין לא עלתה בידי גדולי הדור להעלות ארוכה לשבר בת עמי, הכותבין מרובין והיודעין מועטין. ועיקר הענין עפ"י סודות הטמונים בכל דבר שנוהגין בנישואין, וגם זה כאחד מהם. וכבר מצינו לו עזר, שנוהגין דכלה לא תופרת בגד חתונה שלה, ורק ע"י אחרים. וע"כ אין לשנות. (ועי' להלן או' כ"ו, ותראה שכל מנהג אע"ג שנותנין לו טעם בנגלה, נסמך גם בנסתר).

כו) קריאת הכתובה: יש ללמוד שכתובה לאו דבר פשוט הוא, ממה שקורין הכתובה בעת החופה, והגם שטעמו הפשוט כמ"ש ברמ"א אה"ע סי' ס"ב ס"ט, להפסיק בין ברכת אירוסין לנשואין, ומקורו ברשב"ם ותוס' פסחים. אולם מורגש כי זהו רק להטעים עפ"י נגלה, אבל טובא גניז בגוויה, ממה שמהדרין שרבנים וחשובין יקראו אותה. ואע"ג שהי' פשוט כ"ז בידינו מסברא, מצאיתי לו ה' עמודים חזקים לסמוך עליהם: א) בס' תשובות ופסקים (לגאונים) סי' קכ"ט דמנהג קדמונינו להקרות הכתובה זקני העיר וחכמיה וכו', והרי שקורין את הכתובה אינן אלא חכמים ונבונים בתורה ואית להו אימתא דקודשא בריך הוא, עכ"ל. ב) בשכנה"ג או"ח רפ"ב או' י"א, שצריכין הקהל לעמוד בשעה שקוראין הכתובה. ג) בס"ח תתשלט, זה ספר תולדות אדם, מכאן רמז שמיד אחר ברכת חתנים יתן שטר כתובה. ד) בשו"ת מהר"ם מינץ ק"ט, ואח"כ קורא המברך הכתובה ושני עדים החתומים בו קורים עמו בנחת (פי' בלחש).

כז) ויש אומרים שענין הקריאה כדי לתת חיזוק ואומץ לתוכן הכתובה כמו שסופר קורא כל תיבה טרם כתבו כדי שתחול הבל הפה על האות. וכן מבואר במא בשם המקובלים לומר לכבוד שבת קודש, שתחול קדושה על המאכלים. וכמוהו הרבה.

כח) הקראת הכתובה היא בעיקר עבור העדים כפי שכתוב בנחלת שבעה (סי' ב' סעי"ז) בזה"ל: יזהרו העדים שלא יחתמו עד שקראו השטר ואם אין יודעים לקרות או אין מבינים יקראו - לפניהם - ואח"כ יחתמו. יוצא מכאן שהחתימה על הכתובה לפני החופה בעצם אינה כהלכה ורק אחרי הקראת הכתובה יש לעדים לחתום. והעדים: הם צריכים להיות עדי הקידושין והקנין. ועכ"פ מכל הנ"ל יש לראות דיש ענינים רמים גנוזים בעניין הכתובה.

כט) בהקדמה לקו' קנין חדש להגאון מהר"פ פארהאנד ז"ל, דכתובה סגולה גדולה לכמה ענינים, כמה וכמה עקרות נפקדו עי"ז, וכמה אנשים נוושעו בפרנסה כאשר הי' להן כתובה כראוי. ע"כ.

ל) אצל הגה"צ כקש"ת מוהר"ר משה ארי' פריינד זצוק"ל גאב"ד ירושלים תובב"א, הי' הרבה פעמים, שבשביל חתימת העדים לבד, שלא חתמו כהוגן, אע"ג שהי' כשר להלכה, ציוה לכתוב כמה פעמים הכתובה מחדש, עד שיצא אחד כהוגן.

     


חזור לתפריט כתובה כהלכתה

דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael